במהלך מגפת הקורונה, צוותי רפואה ואחיות במחלקות הייעודיות בבתי החולים נאלצו להתמודד עם עומס פיזי ורגשי חריג. לנוכח רמות הלחץ הגבוהות שעימן נאלצו להתמודד, מטרת מחקר זה הייתה לבחון כיצד טיפול קצר וייעודי ברפואה אינטגרטיבית (IM), המשלב גישות מגוונות, משפיע על התגובה הגופנית של אנשי הבריאות הנמצאים בקו החזית. כלי המדידה המרכזי שנבחר הוא שונות קצב הלב (HRV), המשקפת את האיזון בין מערכת העצבים הסימפתטית (המעוררת) לבין הפארא-סימפתטית (המרגיעה).
המחקר בוצע כמחקר פיילוט (ניסוי מקדים), בהשתתפות 114 אנשי צוות רפואי שעבדו במחלקות אשפוז מבודדות לחולי קורונה. כל משתתף עבר טיפול אינטגרטיבי מותאם אישית בן 30 דקות, אשר כלל שילוב של דיקור, טכניקות גוף-נפש וטיפולי מגע-תנועה (וביניהם רפואה אנתרופוסופית). במהלך הטיפול נמדדו מדדי HRV בתחילת הטיפול ולאחר 20 דקות, ונבחנה גם רמת החששות האישיים של המטופלים לפני ואחרי הטיפול. בנוסף, החוקרים ניתחו את התגובות הכתובות של המטופלים לאחר הטיפול, במטרה לאתר "מילות מפתח הקשורות לרגש ולרוחניות" (ESKs).
המחקר הצביע על שיפור כללי בפעילות מערכת העצבים של כל המטופלים, עם עליה בפעילות הפארא-סימפתטית (מערכת ההרגעה) בעקבות הטיפול האינטגרטיבי. עם זאת, נמצאו הבדלים בין קבוצות המטופלים באופן השגת ההרגעה:
הטיפול האינטגרטיבי נמצא כמסייע בהפחתת דחק בקרב אנשי צוות רפואי בקו החזית, ככל הנראה באמצעות מנגנוני הרגעה שונים. במיוחד אצל מי שביטא מצוקה רגשית/רוחנית, ההרגעה הגיעה דרך חיזוק מערכת ההרגעה הפארא-סימפתטית. החוקרים ממליצים להמשיך ולחקור את הקשר שבין החוויה הסובייקטיבית של המטופל (האם מבטא מצוקה רגשית) לבין השינויים הפיזיולוגיים בגוף בתגובה לטיפול.
המחקר נערך על ידי יאן וגאדס, סמיר קאסם, אורית גרסל, נוח סמואלס, אריה עדן וערן בן-אריה. מוסדות עיקריים: הפקולטה לרפואה בטכניון, המרכז הרפואי כרמל, שירותי בריאות כללית (מרכזים רפואיים לין, כרמל וזבולון), המרכז לרפואה משלימה אינטגרטיבית, המרכז הרפואי שערי צדק והאוניברסיטה העברית בירושלים.
