תאריך פרסום 

הערכת השפעת טכניקת שיאצו על זירוז לידה בהיריון עודף

Evaluation Effect of Shiatsu Technique on Labor Induction in Post-Term Pregnancy

תקציר תוצאות המחקר

מחקר זה הוא ניסוי קליני אקראי מבוקר שבוצע על 288 נשים לבחינת השימוש בשיטת השיאצו כטיפול משלים לזירוז לידה בעת היריון עודף (מעל 40 שבועות) שאושפזו בבית החולים באיראן בשנים 2010–2011. המשתתפות חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות:

  1. קבוצת שיאצו: קיבלה יישום של טכניקת שיאצו על ידי מיילדת מנוסה. הטיפול נמשך 30 שניות על שלוש נקודות ספציפיות המקושרות ללידה (GB21, LI4 ו-SP6), והוא חזר על עצמו לאחר 24 שעות אם הלידה לא החלה.
  2. קבוצת ביקורת: קיבלה טיפול ושגרה רפואית רגילים של בית החולים. החוקרים בדקו, בין היתר, את שיעור הלידה הספונטנית, השימוש בזירוז תרופתי (אוקסיטוצין), משך הלידה, וסיבוכים עובריים.

תוצאות

  • זירוז לידה ספונטני: נצפה הבדל משמעותי ביותר בין הקבוצות: 56.9% מהנשים בקבוצת השיאצו חוו התחלת לידה ספונטנית, לעומת 8.3% בלבד בקבוצת הביקורת.
  • צורך באוקסיטוצין: הצורך באוקסיטוצין (זירוז תרופתי) היה נמוך משמעותית בקבוצת השיאצו (54.5% לעומת 93.1% בקבוצת הביקורת).
  • מצוקה עוברית: תדירות הופעת מצוקה עוברית (Fetal Distress) הייתה נמוכה משמעותית בקבוצת השיאצו (3.9% לעומת 50.8% בקבוצת הביקורת).
  • זמן התחלת לידה: משך הזמן הממוצע עד לתחילת לידה לאחר הטיפול הראשון בשיאצו היה 25.5 שעות, לעומת 9.9 שעות בקבוצת הביקורת. עם זאת, החוקרים מציינים שהבדלים משמעותיים שנצפו במשתנים נוספים (כגון השכלה, היסטוריית היריון עודף קודמת, שימוש באוקסיטוצין ומשככי כאבים) בקבוצת הביקורת יכלו להשפיע על מדדים אלו.
  • בטיחות: החוקרים מציינים כי השיאצו הוא טיפול בטוח וללא תופעות לוואי, וכי הממצאים מצביעים על כך שפעולות אינטרוונציונליות (התערבותיות) היו נמוכות יותר בקבוצת השיאצו.

מסקנות החוקרים:

טכניקת השיאצו יכולה לשמש כאחת השיטות המשלמות הבטוחות והיעילות לזירוז לידה בהיריון עודף. השימוש בשיאצו מוביל לעלייה משמעותית בשיעור הלידות הספונטניות ולהפחתה בצורך באוקסיטוצין ובמצוקה עוברית, וכך חוסך בכוח אדם ובעלויות. הממצאים מעודדים שילוב השיטה בפרוטוקולים הקליניים, בכפוף להסכמת המטופלת.

חוקרים ומוסד:

Teimoori Batool, Navvabi-Rigi Shahin-Dokht, Rajabi Shahnaz, Arbabisarjou Azizollah מרכז מחקרי בריאות האישה ובית החולים עלי אבן אבי טאלב, אוניברסיטת זאהדאן למדעי הרפואה, איראן. תאריך: 2015 (פורסם ב-Global Journal of Health Science)