מאמר זה מסכם מקרה טיפולי ייחודי המתמקד באישה כבת 60, המכונה נועה, ששרדה את אירועי “השבת השחורה” בקיבוץ בדרום ישראל. האירועים הקשים כללו אובדן חברים, שריפת ביתה על ידי מחבלים וחוויית טראומה אישית קשה שכללה חטיפה ופציעה. נועה הפגינה תסמינים חמורים של הפרעת דחק חריפה (ASD) כולל דריכות יתר, חרדה, בלבול, בעיות שינה ואובדן תיאבון. מטרת המאמר היא להציג את הגישה הרב-תחומית של הרפואה האנתרופוסופית להתמודדות עם טראומה חריפה, תוך הדגשת חשיבות האיזון בין המרכיבים הגופניים, הנפשיים והרוחניים של האדם.
ברפואה האנתרופוסופית, האדם נתפס כמורכב מארבעה רבדים: גוף פיזי, כוחות חיים (אתריים), נפש (אסטרלית) ומהות רוחנית (“האני”). המטפל זיהה אצל נועה חוסר איזון בין רבדים אלה, כאשר חולשתה נבעה מ”התקפדות” של כוחות החיים – תהליך שמזכיר את סיפורה של אשת לוט שמתוך הלם הפכה לנציב מלח.
הטיפול בנועה החל ארבעה ימים לאחר האירוע, במלון בים המלח בו שוכנו ניצולים. נועה תוארה כאישה חזקה, “אשת האדמה”, שעסקה בגינון וקדרות. ביום המתקפה נאלצה לברוח מביתה שנשרף, בעודה נפגעת מרסיסים. מצבה כלל חרדה עזה, קשיי שינה, אובדן תיאבון ותחושת אשמה עמוקה בשל נטישת ילד במהלך בריחתה.
בתחילת מהלך הטיפול, הושם דגש על פירוק האירועים הקשים לסדר כרונולוגי. פעולה זו נועדה למנוע הצפה רגשית ולאפשר לנועה לחזור לתחושת “כאן ועכשיו”, תוך יצירת בסיס של יציבות נפשית. בהמשך, נעשה שימוש בטכניקת Rückschau – גישה ייחודית של התבוננות לא שיפוטית באירועים, כאשר מתבוננים בהם מסופם ועד תחילתם. טכניקה זו מסייעת לעיבוד החוויה הטראומטית באופן שמקנה מרחק רגשי ובונה תובנה מחודשת על התרחשות האירועים.
במהלך הטיפול שולב “שפשוף קצבי” באמצעות שמן ארניקה מונטנה על העור, שמטרתו לעורר ולרכך את כוחות החיים שנפגעו. לצד זאת, ניתנה לנועה תערובת צמחית הכוללת Bryophyllum וסידן שמקורו בקונכייה (Conchae) לנטילה פומית, במטרה לסייע בהפחתת חרדה. בנוסף, נועה השתמשה בקרם הומיאופתי המכיל זהב, ורדים ולבנדר, אותו מרחה על עצם החזה – פעולה שנועדה לחזק את החיבור בין הנפש והלב ולעודד תחושות של אומץ פנימי.
במהלך תהליך השיקום, נועה עסקה בתרגילים ייעודיים לחיזוק המערכת הפארא-סימפתטית. תרגילים אלו כללו סריקת גוף והרפיה מודעת המושגת באמצעות תרגול נשימה, מתוך מטרה להשרות רוגע, להפחית מתחים ולסייע בשיקום האיזון הפיזי-נפשי.
במהלך הטיפול חלה בנועה התקדמות ניכרת. היא הפגינה חוסן משמעותי והצליחה להתגבר על החרדה החריפה. כבר ביום השלישי עזבה את המלון ויצאה לים, ולאחר מכן חל שיפור בתיאבון והיא החלה לצאת לטיולים יומיים. תחושת האשמה שלה על נטישת הילד פחתה משמעותית לאחר שחזר למשפחתה. עם זאת, הקושי המרכזי שנותר היה הדאגה לבן נוסף שעדיין מוחזק בשבי, דבר שהשפיע על איכות השינה שלה.
המקרה ממחיש את תרומתה של גישה אינטגרטיבית הכוללת פסיכותרפיה מובנית, טיפולי מגע ושימוש בתכשירים אנתרופוסופיים להתמודדות עם תסמיני דחק חריף. הגישה מבקשת לחבר מחדש בין המרכיב הנפשי לכוחות החיים והגוף, ולסייע בהתמודדות עם טראומות חריפות.
המאמר נכתב על ידי מרון ברק וערן בן-אריה. המוסדות המעורבים: מרפאת עלומה לרפואה אנתרופוסופית ואינטגרטיבית בקריית טבעון, התכנית לאונקולוגיה אינטגרטיבית במרכז הרפואי לין, שירותי בריאות כללית, והפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון.
